טיול בבאקו

זמן רב אני שומע דברים טובים על באקו בירת אזרבייג'ן.
הזמנו דיל דרך השטיח המעופף, משהו שבדרך כלל אני לא עושה כי אני מעדיף למצוא טיסה ובית מלון לבד.
שלוש שעות טיסה ונחתנו בעיר באקו, עלינו על האוטובוס והגענו למלון ששמו: קווקאז סיטי שנמצא בשדרות טביליסי.
הכניסה למלון הגניבה חשש כבד לליבי ובהמשך התברר כי צדקתי. המלון די מיושן ולאחר המתנה קלה עלינו לחדר ושם חשכו עינינו. השטיח בחדר מלוכלך והמזרן מימי סלאח שבתי. יצאנו לטייל בעיר והעייפות הכריעה אותנו והחלטנו לבקש שיחליפו חדר למחרת. לפני שאכתוב על העיר המקסימה והאנשים המדהימים אספר לכם שלמחרת בצהריים חזרנו למלון והצוות שהיה באמת אדיב ומדהים ניסו לעזור אבל כל החדרים היו באותו מצב. מנהל יחסי הציבור שמאוד השתדל אמר שננסה עוד חדר אחד ולקח אותנו לראות מיני סוויטה. החדר הזה היה במצב הרבה יותר טוב והעברנו את המזוודות בהנחת רווחה כי ידענו שהלילה נישן טוב, להבדיל מהלילה הקודם שהיה רע מאוד.
מסקנה: תבדקו טוב טוב את הדיל שמוכרים לכם ובמידה ומציעים לכם את מלון הילטון לכו על זה. אומנם יקר מעט יותר אבל תהנו וגם תחסכו כסף על מוניות.


שנעבור לחלק השמח יותר? אזרבייג'ן מדינה מוסלמית שיעית חילונית והאנשים מאוד אדיבים.
המחירים שם זולים ביותר בעיקר בכל מה שקשור לאוכל ומוניות.


הארוחה הכי יקרה הכוללת מנות ראשונות עיקריות, שתי בירות וקינוח לא עבר את המאה שקל.......
עלו שאלות האם בטוח להסתובב בלילה שם, והתשובה הנחרצת ששם יותר בטוח מאשר להסתובב בתחנה מרכזית בתל אביב !!!

את הערב הראשון התחלנו במסעדה מקומית בעיר העתיקה בהמלצת הנציגה של השטיח המעופף.
שורה תחתונה: מאוד לא אהבנו ואין להם מושג בהכנת בשר, ואין אפשרות להחזיר מנה שהוזמנה. הזמנת? אכלת או לא אכלת, תשלם !!!

מעניין למה היא כל כך המליצה על מסעדה זו וכל זאת לאחר שנקבתי בשם של כמה מסעדות שישראלים שהיו שם המליצו ואת כולן היא קטלה.......חומר למחשבה.


טיילנו לקראת ערב בעיר העתיקה ומכל מקום רואים את מגדלי הלהבה שהם מרשימים בכל קנה מידה.

עלינו לקומה 25 במלון הילטון ושם יש בר מסתובב ועד שמסיימים ללגום משהו ראינו את הנוף של כל העיר.

את היום השני הקדשנו לסיור באזור של הטיילת שמשם מגיעים לונציה הקטנה ומוזיאון השטיחים.
המוזיאון עצמו נחמד ביותר וכאשר מבינים כמה זמן לוקח לעשות שטיח זה יותר מרשים.
מה שיותר מרשים זה המבנה עצמו שמבחוץ מעוצב כמו שטיח.


לאחר שעלינו לנקודת תצפית על העיר שתינו קפה שחור שמבושל: בחול חם.


אכלנו צהריים במסעדת פיירוזה שהייתה מאוד טובה, ומתמחה באוכל מקומי.



האוכל המקומי מורכב ברובו מבשר כבש והרבה מנות של אורז שהיה עשוי בצורה מעולה.
בחום רב אני ממליץ על מסעדה זו.



למחרת נסענו למוזיאון על שם : היידר אלייב שהיה הנשיא שלהם.
המבנה של המוזיאון מרשים בצורה בילתי רגילה ומה שמאפיין אותו שכמעט ואין פינות וכל הקירות בצורה מעגלית.
כאחד שחובב בעיקר מוזיאון של וויסקי או בירה המקום מאוד הרשים אותי.


מסעדה נוספת שהיינו בה היא: דולמה.
גם זו מסעדה השיש בה אוכל מקומי מאוד מומלץ.

מנת הדגל שלהם: סוג של אושפלו במעטפת בצק פילו. המנה ענקית ומספיקה לארבעה איש.
זה טעים כמו שאומרים.

אומרים שכל הדרכים מובילות לרומא ובבאקו כנראה שכל הדרכים מובילות לרחוב נזימי.
זה הרחוב הראשי והמתויר ושם תמצאו חנויות עם כל המותגים.


בין ארוחה לארוחה או לאחר ארוחה הייתי חייב לאכול את הדונר המפורסם שלהם. מה אומר לכם: מנה מכובדת בשמונה שקלים עושה שמח על הלב. לא משנה היכן אכלתי הדונר היה טעים.



מסעדה נוספת עם אוכל אירופאי יותר נמצאת ברחוב נזימי.
בערב רצינו לאכול משהו קליל יותר והופתענו ממרק בצל ודלעת שלא מביישים שום מסעדה באירופה.

מוניות: מחיר נסיעה מאוד זול והנהגים מאוד אדיבים. יש להתמקח על המחיר מראש ואחר לחיצת יד הוא הופך להיות החבר הכי טוב. הופתעתי לטובה לדעת כמה הם אוהבים את ישראל, ולאחר שיחה באנגלית קלוקלת מתברר שלכל נהג מונית יש איזה חבר, אח, גיסה, דודה, בן דוד בישראל.

שלושה ימים מספיקים בבאקו ומי שרוצה לטייל ברחבי המדינה יספיקו לו עוד יומיים.

זהו הסתיים טיול מקסים ועכשיו ליעד הבא..........

תגובות

רשומות פופולריות